עד שנה רביעית בכלל לא נגענו בנושא. החודש, אחרי סיום הלימודים, נסגר מעגל משני כיוונים נפרדים.
בין הקורסים של תכנית הלימודים של השנה הרביעית, השנה קלינית הראשונה, נכלל גם קורס באתיקה רפואית, קורס משובח, מושקע ובאופן כללי מצויין ורצוי, אבל לא הזכיר נושאים של מסחר ושוק ותרופות (מעניין אם כבר היום, בעקבות הבאזז שיש בארה"ב הנושא נכנס כבר לקוריקולום, אולי אחד הקוראים יכול להגיב ולעדכן?).
במקביל, התחלנו קורסי "מבואות" ברפואה פנימית ורפואת ילדים – קורסים בני שלושה שבועות בהמטולוגיה, ואחריו אנדוקרינולוגיה, גסטרו, וכו' .
כמו תמיד, בכל קורס ובכל שיעור באוניברסיטה, יש אפשרות להדפיס מצגות בבית, ואז לבוא מוכנים לשיעור. בכל זאת, יש עם זה כמה בעיות:
א. מי זוכר לעשות את זה?
ב.מי מצליח לעקוב אחרי תכנית השיעורים?
ג. מי עומד בשינויים התדירים בתכנית ההרצאות?
ד. למי יש כסף לדיו ולדפים?
ה. איזה מרצים בכלל טורחים להעלות את החומר מספיק מוקדם לאתר?
ו. יש אתר לקורס?
לכן תוכל/י תמיד לסכם את השיעור במחברת, שאותה בכל מקרה תזרוק/י בסוף השנה למיחזור נייר או תשרוף/פי עד ל"ג בעומר, בלי בכלל לקרוא אותם – כי הבחורה (מה לעשות, היא כמעט תמיד אישה) מהשורה הראשונה תמיד עושה את זה טוב יותר ממך – מקיף, יסודי, מעמיק יותר, ובשפה וכתב ברורים יותר.
אבל מה זה? הפתעה! ביום הראשון לקורס הנפרולוגיה קיבלנו את זה:
(שימו לב לשורה התחתונה)
רוב הכיתה שמחה על המתנה השימושית והמפתיעה. למעלה מ- 100 עמודים מצולמים וכרוכים בספירלה של כל ההרצאות בקורס בנפרולוגיה! האוניברסיטה משקיעה בנו דפים מצולמים? לא ממש.
אנחנו היינו חלק ממיעוט קטן בכיתה שקיבל את זה בחשש. אמנם אזכור קטן לחברת התרופות – ואפילו בלי הלוגו – וקשה לראות אינטרס ישיר של החברה לפרסם את עצמה. זו חשיפה מינימלית לנושא המסחרי, והתמורה עצומה בשביל סטודנט ולמרצים שלו. אז מה יש לנו נגד זה? מצד שני, עד לאן אנחנו מוכנים לרדת במדרון?
האם נסכים ששכר הלימוד יהיה חינם ובתמורה נקעקע כולנו על המצח לוגו של חברת תרופות?
בקורס בפולמונולוגיה קיבלנו מתנה עוד יותר נדיבה – חוברת כרוכה(!), והנה הכריכה החיצונית, דומה מאד למה שקיבלנו בנפרולוגיה, הפעם עם הלוגו המלא של חברת "טבע":
אבל החשש מה"מדרון החלקלק" התברר כנכון, כי הכריכה הפנימית משני הצדדים, והכריכה החיצונית היו עמודי כרומו של פרסומות בצורה הבוטה ביותר שנתקלתי בה עד אותו רגע:
לנו ולחברינו זה היה מוגזם, אבל נשארנו מיעוט בכיתה. בסבב שיחות בהפסקות שארך כל היום, התווכחנו על השאלה האם זה פסול, האם זה משפיע עלינו כרופאים לעתיד, ועל השאלה איך זה יכול להשפיע עלינו אם אנחנו אפילו לא זוכרים את שם התרופה המפורסמת בחוברת.
לא נמשיך את הויכוח כאן, למרות שזה מדגדג בקצות האצבעות. נציין את שתי סגירות המעגל שהזכרנו בתחילת הפוסט:
א. הגוף המרכזי בארה"ב שמאחד את אגודות הסטודנטים בכל הארץ, ה- AMSA, קיבל על עצמו פרוייקט לאומי למאבק במתנות חינם מחברות מסחריות בבתי ספר לרפואה.
בדו"ח שחיבר לאחרונה מוסד רפואי מחקרי מהמובילים בארה"ב, ה- IOM , מתפרסמות הנחיות להפחתה ומיזעור ניגודי אינטרסים בתוך כתלי בתי ספר לרפואה בארה"ב,ומחוצה להם. בדו"ח (המלא ותקציר שלו) יש בין השאר הוראה ברורה לחברי סגל פקולטאות לרפואה שלא יקבלו מתנות מחברות תרופות.
עד כדי כך הנושא חשוב בעיני ה- AMSA, שהוא מפרסם לוח שבו ניתן להשוות את כל בתי הספר לרפואה במדינה, לפי קריטריונים שונים של מלחמה בניגודי אינטרסים כלכליים בתוך הפקולטה, וציון A עד F ניתן לכל פקולטה. (הרווארד היוקרתית, אגב, קיבלה את הציון המביש F)
לעניות דעתנו, ומבלי שבדקנו בצורה מסודרת (עדיין) את הדברים, אין פקולטה בישראל שעולה מעל ציון F בטבלה זו. אבל על כך עוד בהמשך.
ב. השבוע התפרסם בעיתון הרפואה היוקרתי (אחד מה- 6 המובילים) Archives of Internal Medicine מאמר מחקרי (Grande et al) ובו ניסוי שבדק השפעת מתנות קטנות כגון עט ומחברת עם לוגו של תרופה (atorvastatin, תרופה עדיין תחת פטנט, ומושא למאמצי שיווק נרחבים מאד בעולם ובארץ) על דעתם של סטודנטים בשנים הקליניות על התרופה. מטרת הניסוי לא דווחה למשתתפים, וההתערבות שנבדקה היתה אך ורק בעת החתימה על טופס ההסכמה – בקבוצת הניסוי העט ובלוק הכתיבה היו של תרופה מסחרית, ובקבוצת הבקרה – עט ללא פרסומת, בלוק חלק.
הניסוי כלל שני בתי ספר נפרדים, האחד באוניברסיטה של פנסילבניה, אחד מעשרת בתי הספר המובילים בארה"ב, ובו מדיניות מוצהרת נגד הכנסת פרסומות לבית הספר, לעומת בית ספר לרפואה באוניברסיטת מיאמי, שבו המדיניות מתירה זאת, ובדק סטודנטים לרפואה בשנים 3 ו- 4 (השנתיים האחרונות ללימודים. מקביל לשנים 5-6 בארץ, או אפילו 6 וסטאז', תלוי איך מסתכלים על זה).
הבדיקה היתה די מתוחכמת, וכללה הן בדיקה מודעת (דעתם על שתי תרופות בכמה קטגוריות – simvastatin שאינה תחת פטנט כבר כמה שנים, לעומת atorvastatin) והן בדיקה של נטיות לא מודעות, באמצעות מבחן שנקרא IAT (הנה דוגמא שתוכלו להתנסות בה בעצמכם), ובשימוש כבר כעשור שנים, שמצא בעבר בין השאר את הימצאותם של סטראוטיפים לא מודעים אצל נבדקים, למרות אמונה חזקה שלהם שהם נטולי פניות.
המחקר לא מאד חזק מבחינת המספרים שלו, אבל שורה תחתונה אחת הוא מצליח להוציא: אצל סטודנטים בשנה הרביעית ב- Penn פחתה ההערכה לתרופה המשווקת (Lipitor) אחרי החשיפה למתנות, באופן משמעותי, (כפי שזה מכונה במאמר "אפקט בומרנג"…), בעוד שבמיאמי ההערכה לתרופה זו עלתה בעקבות החשיפה למתנות הקטנות ושלכאורה אינן משמעותיות (בינינו, מה זה עט – אנחנו מאבדים אחד כל יום). בבדיקה הגלויה – שאלות העדפה לתרופה – לא נצפו הבדלים משמעותיים בין אף קבוצה לרעותה. כלומר, הסטודנטים במיאמי, שגברה העדפתם התת-הכרתית לתרופה, הגיבו בשאלון כאילו אין להם העדפה, אולי כפי שהם היו רוצים שיקרה, ביודעם שזה מה שהחברה רוצה מהם – שיהיו רופאים נטולי פניות.
מעניין שהמחברת האחרונה, ד"ר ברברה קאהן, היא חברת סגל אקדמי בביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטה במיאמי, ותחת סעיף גילוי נאות היא מופיעה כמלמדת קורסים ב-7 חברות תרופות וציוד רפואי. מעניין אם היא עדיין מועסקת אצלם…
בינתיים, אנחנו מזמינים את הקוראים, ובעיקר את הסטודנטים למקצועות הרפואה, לדווח כאן על דוגמאות נוספות. תמונות ותגובות יתקבלו בברכה!
